העיר הלבנה: מה הופך את סגנון הבאוהאוס בתל אביב לייחודי כל כך

מי שמטייל ברחובות רוטשילד, ביאליק או דיזנגוף בתל אביב פוגש בכל פינה בניינים לבנים בעלי קווים נקיים, מרפסות מעוגלות וחלונות ארוכים. אלה הבניינים שהעניקו לתל אביב את הכינוי העיר הלבנה, ושבזכותם הוכרזה העיר בתחילת שנות האלפיים כאתר מורשת עולמית של אונסק״ו. הסגנון מכונה בפי רבים באוהאוס, אף שאנשי מקצוע מעדיפים לעיתים קרובות את המונח הסגנון הבינלאומי. בכתבה הזאת ננסה להבין מה מייחד את האדריכלות הזאת, איך היא הגיעה לתל אביב, איך התאימו אותה לאקלים המקומי ואיך מזהים אותה ברחוב.

מאיפה זה התחיל

בית הספר באוהאוס נוסד בגרמניה ב־1919, והפך לאחד המוסדות המשפיעים ביותר בתולדות העיצוב והאדריכלות. הרעיון המרכזי שלו היה שילוב בין אמנות, אומנות ותעשייה, והאמונה שעיצוב טוב צריך להיות פונקציונלי, פשוט ונגיש לכולם. בית הספר נסגר בתחילת שנות השלושים, תחת לחץ השלטון הנאצי.

באותן שנים הגיעו לארץ ישראל אדריכלים צעירים רבים שלמדו באירופה, חלקם בבאוהאוס עצמו וחלקם אצל אדריכלים מובילים של התנועה המודרנית. הם הביאו איתם את הרעיונות החדשים ומצאו בתל אביב, עיר צעירה שצמחה במהירות, מקום אידיאלי ליישם אותם.

התנאים התאימו במיוחד. העיר הייתה זקוקה לדיור רב במהירות ובעלות סבירה, והאדריכלות המודרנית, עם הדגש על פשטות ופונקציונליות, הציעה בדיוק את זה. כך נבנו בעיר אלפי בניינים בסגנון הזה בתוך זמן קצר יחסית.

העקרונות: צורה עוקבת אחרי תפקוד

העיקרון המרכזי של הסגנון הבינלאומי הוא שהצורה צריכה לנבוע מהתפקוד. אין קישוטים מיותרים, אין עיטורים ואין עמודים מפוארים. היופי נובע מהפרופורציות, מהקווים ומהמשחק בין אור וצל.

הבניינים מאופיינים בצורות גיאומטריות פשוטות: קוביות, מלבנים וקווים אופקיים. הקירות לבנים או בהירים, הגגות שטוחים והחזיתות נקיות. בבניינים רבים יש פינות מעוגלות, שמוסיפות רכות לקווים הישרים.

עיקרון נוסף הוא הקשר בין פנים וחוץ. חלונות ארוכים, מרפסות פתוחות ועמודים שמרימים את הבניין מעל הקרקע יוצרים תחושה של קלילות ופתיחות.

גם החומרים היו פשוטים ומקומיים יחסית. רוב הבניינים נבנו מבטון מזוין ומבלוקים, וצופו בטיח בהיר. הגוון הלבן, שנתן לעיר את שמה, לא היה רק בחירה אסתטית. הוא החזיר את קרינת השמש ועזר לשמור על הבניין קריר יותר.

ההתאמה לאקלים המקומי

מה שהופך את הבאוהאוס התל אביבי לייחודי הוא ההתאמה שלו לאקלים החם והלח. האדריכלים לא העתיקו פשוט את הסגנון האירופי, אלא שינו אותו כדי להתמודד עם השמש החזקה.

באירופה הקרה, הבניינים המודרניים התאפיינו בחלונות זכוכית גדולים שהכניסו כמה שיותר אור. בתל אביב, לעומת זאת, החלונות הוקטנו והוצללו, כדי למנוע חדירה של חום. במקום קירות זכוכית, הופיעו חלונות סרט מוצלים ומרפסות עמוקות.

המרפסות הפכו לאחד הסימנים המזהים של העיר. הן שימשו להצללה על החלונות שמתחתיהן, וגם כמקום לשהייה בערבים החמים. גם העמודים שהרימו את הבניין מעל הקרקע, שמוכרים בשם קומת עמודים, אפשרו לבריזה מהים לזרום מתחת לבניין ולקרר את הסביבה.

איך מזהים בניין באוהאוס ברחוב

למי שרוצה לטייל ולזהות את הבניינים בעצמו, הנה כמה סימנים מאפיינים:

• מרפסות סרט ארוכות, לעיתים קרובות עם פינות מעוגלות.
• חלונות אופקיים מוארכים, או פסים של חלונות קטנים.
• גג שטוח, ששימש בעבר לכביסה ולשהייה.
• חדר מדרגות עם חלונות אנכיים צרים, שנקראים לעיתים מדחום.
• קומת עמודים, שמרימה את הבניין מעל גובה הרחוב.
• קירות לבנים או בגוונים בהירים, בלי קישוטים.

חלון המדרגות האנכי הוא אחד הפרטים האהובים על חובבי הסגנון. הוא מכניס אור לחדר המדרגות ויוצר קו אנכי שמאזן את הקווים האופקיים של המרפסות.

שימור והתחדשות

לאורך השנים רבים מהבניינים הוזנחו. מרפסות נסגרו בתריסים ובחלונות, טיח התקלף, ותוספות בנייה שינו את המראה המקורי. ההכרה הבינלאומית חיזקה את המודעות לחשיבות השימור, והובילה לשיפוץ של בניינים רבים.

שימור בניין לשימור הוא תהליך מורכב, שכולל מחקר היסטורי, שחזור של פרטים מקוריים ושימוש בחומרים מתאימים. יש בו גם אתגרים כלכליים, ולכן במקרים רבים מאפשרים לבעלים להוסיף קומות או שטחים כחלק מהתמריץ לשיפוץ.

הוויכוח בין שימור לפיתוח ממשיך עד היום. מצד אחד, יש רצון לשמור על האופי הייחודי של העיר. מצד שני, יש צורך בדיור נוסף ובחידוש של מבנים ישנים. הדרך שבה העיר מאזנת בין השניים תקבע את פניה בעשורים הבאים.

הבאוהאוס בעיצוב הבית היום

ההשפעה של הבאוהאוס לא מוגבלת לאדריכלות. עקרונות הסגנון, פשטות, פונקציונליות וקווים נקיים, ממשיכים להשפיע על עיצוב פנים, ריהוט וחפצים עד היום. רהיטים בעלי קווים גיאומטריים, צינורות מתכת ופלטת צבעים בסיסית הם מאפיינים שמוכרים גם בבתים עכשוויים.

מי שרוצה לשלב את הסגנון בבית יכול להתחיל בצעדים פשוטים: להעדיף רהיטים פשוטים ופונקציונליים, להימנע מעומס וקישוטים, לשלב צבעים בסיסיים ולתת מקום לאור הטבעי. גם חלונות גדולים ומרפסות פתוחות, כשאפשר, מתכתבים עם הרוח של הסגנון.

כדאי לזכור שהבאוהאוס הוא יותר מסגנון אסתטי. זו דרך חשיבה, שמציבה במרכז את האדם שחי בחלל ואת הצרכים שלו.

לטייל ולגלות

הדרך הטובה ביותר להכיר את העיר הלבנה היא ברגל. סיורים מודרכים, שמתקיימים באופן קבוע, מציעים היכרות מעמיקה עם הבניינים, עם האדריכלים ועם הסיפורים שמאחוריהם. אפשר גם לטייל באופן עצמאי, עם מפה או אפליקציה.

בתל אביב פועל גם מרכז מבקרים שמוקדש לנושא, ומציג תערוכות והסברים על הסגנון ועל השימור. זו נקודת פתיחה טובה למי שרוצה ללמוד יותר.

לסיכום, העיר הלבנה היא אחד הנכסים התרבותיים החשובים של ישראל. היא מספרת סיפור של חזון, הגירה, התאמה לאקלים ובנייה של עיר חדשה. בפעם הבאה שתעברו ליד בניין לבן עם מרפסת מעוגלת, עצרו לרגע והסתכלו למעלה. יש סיכוי טוב שאתם מסתכלים על חלק מההיסטוריה של האדריכלות העולמית.