בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות ליצור קשרים חדשים ולהישאר מעורבים
בדידות משפיעה על הבריאות לא פחות מגורמי סיכון מוכרים. מדריך לדרכים מעשיות לבנות קשרים חברתיים בגיל השלישי, ממועדונים ועד התנדבות.
הילדים גדלו ועזבו את הבית, העבודה הסתיימה, חברים ותיקים עברו לגור רחוק או הלכו לעולמם, ולעתים גם בן או בת הזוג כבר אינם. עבור לא מעט אזרחים ותיקים בישראל, השנים שאחרי הפרישה מביאות איתן לא רק חופש, אלא גם תחושת בדידות. מדובר בתופעה נפוצה, שמדברים עליה פחות ממה שראוי. אנשי מקצוע בתחום הבריאות והרווחה מתייחסים היום לבדידות כאל גורם שמשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית, ולא רק כעל עניין רגשי. החדשות הטובות הן שאפשר לעשות הרבה כדי להתמודד איתה, וכי לעולם לא מאוחר מדי ליצור קשרים חדשים.
בדידות מול לבד
חשוב להבחין בין להיות לבד לבין להרגיש בודד. יש אנשים שחיים לבד, נהנים מהשקט ומהעצמאות, ומרגישים מחוברים היטב לסביבה דרך קשרים איכותיים עם משפחה וחברים. ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת מרגישים שאין מי שבאמת מקשיב להם או מבין אותם.
בדידות היא תחושה סובייקטיבית של פער בין הקשרים שיש לאדם לבין הקשרים שהוא היה רוצה. לכן, הפתרון אינו בהכרח "עוד אנשים", אלא קשרים משמעותיים יותר, תחושת שייכות ותחושה שיש לאדם תפקיד ומקום.
הבנה זו חשובה גם לבני המשפחה. הורה שאומר "אני בסדר, אני לא צריך כלום" עשוי בכל זאת להרגיש בודד, ושיחה פתוחה וקשובה יכולה לחשוף את הצורך האמיתי.
למה זה משפיע על הבריאות
בדידות ממושכת קשורה, לפי אנשי מקצוע, לשורה של השפעות שליליות: הפרעות שינה, ירידה במצב הרוח ובמוטיבציה, הזנחה של תזונה ופעילות גופנית, ולעתים גם החמרה של מצבים רפואיים קיימים. אדם בודד נוטה לצאת פחות מהבית, לזוז פחות ולפנות פחות לטיפול רפואי כשהוא צריך.
מנגד, אנשים שמעורבים חברתית נוטים לשמור על שגרה, על פעילות ועל תחושת משמעות. מפגש שבועי קבוע עם חברים, חוג או התנדבות נותנים סיבה לקום בבוקר, להתלבש ולצאת.
לכן, ההשקעה בקשרים חברתיים היא חלק מהשמירה על הבריאות, בדיוק כמו פעילות גופנית או תזונה נכונה.
מסגרות קהילתיות: נקודת התחלה טובה
בכמעט כל עיר ויישוב בישראל פועלות מסגרות המיועדות לאזרחים ותיקים: מועדונים חברתיים, מרכזי יום, מתנ"סים עם חוגים ייעודיים ואוניברסיטאות עממיות. במסגרות האלה אפשר למצוא הרצאות, חוגי התעמלות, סדנאות יצירה, קבוצות שירה, חוגי מחשבים, טיולים מאורגנים ועוד.
היתרון הגדול של מסגרות כאלה הוא הקביעות. מפגש שבועי עם אותה קבוצה יוצר היכרות הדרגתית, ובמשך הזמן היכרות הופכת לחברות. רבים מספרים שהחברים הטובים ביותר שלהם בגיל המבוגר הם אנשים שפגשו בחוג או במועדון.
כדי למצוא את המסגרות המתאימות, אפשר לפנות למחלקת הרווחה או לאגף לאזרחים ותיקים ברשות המקומית, לשאול במתנ"ס השכונתי או להתעניין אצל שכנים וחברים. הצעד הראשון הוא לעתים הקשה ביותר, ולכן כדאי לבוא בפעם הראשונה עם חבר או בן משפחה.
התנדבות: לתת ולקבל
התנדבות היא אחת הדרכים המשמעותיות ביותר להתמודד עם בדידות. היא מחברת בין אנשים, מעניקה תחושת ערך ומשמעות, ומאפשרת להשתמש בניסיון ובידע שנצברו במשך שנים. אזרחים ותיקים רבים מגלים שההתנדבות נותנת להם לא פחות ממה שהם נותנים.
האפשרויות מגוונות מאוד:
- סיוע לתלמידים בבתי ספר, בקריאה, בחשבון או בשיעורי בית.
- התנדבות בבתי חולים, בספריות ובמוזיאונים.
- ליווי ותמיכה באזרחים ותיקים אחרים שזקוקים לעזרה.
- ייעוץ לעסקים קטנים, למי שצבר ניסיון מקצועי.
- פעילות בעמותות לבעלי חיים, לסביבה או לרווחה.
כדאי לבחור תחום שמעניין ומשמח, ובהיקף שמתאים לכוחות וליכולות. גם שעתיים בשבוע יכולות לשנות את התחושה הכללית.
טכנולוגיה כגשר
בעידן שבו הילדים והנכדים גרים לעתים רחוק, ולעתים אף בחו"ל, הטכנולוגיה יכולה להיות גשר חשוב. שיחות וידאו מאפשרות לראות את הנכדים, להשתתף בארוחות חג מרחוק ולשמור על קשר יומיומי. קבוצות משפחתיות באפליקציות מסרים מאפשרות להיות חלק מהשגרה המשפחתית, לקבל תמונות ועדכונים.
מי שלא מרגיש בנוח עם טכנולוגיה יכול ללמוד. חוגי מחשבים וטלפונים חכמים לגיל השלישי פועלים במקומות רבים, ונכדים רבים ישמחו ללמד את הסבים. גם פלטפורמות של הרצאות וקבוצות דיון מקוונות מאפשרות להיות מעורבים גם בימים שבהם קשה לצאת מהבית.
עם זאת, חשוב שהקשר הדיגיטלי לא יחליף לגמרי את המפגש הפיזי. שיחת וידאו היא תוספת נפלאה, אבל אין תחליף לחיבוק, לארוחה משותפת או לטיול עם חבר.
איך המשפחה יכולה לעזור
בני משפחה יכולים למלא תפקיד מרכזי. ביקורים קבועים, שיחות טלפון יומיות קצרות או ארוחת שישי משותפת יוצרים מסגרת קבועה של קשר. כדאי גם לשתף את ההורים והסבים בהחלטות, לבקש את עצתם ולהזמין אותם להיות חלק מהחיים של הנכדים, כך שירגישו נחוצים ולא רק "מבוקרים".
אפשר גם לעודד בעדינות הצטרפות לחוג או למועדון, להציע ללוות בפעם הראשונה ולעזור בהתארגנות, למשל בהסעות. חשוב לעשות זאת בכבוד, מתוך הקשבה לרצונות של ההורה ולא מתוך כפייה.
אם הבדידות מלווה בסימנים של דיכאון, כמו עצב מתמשך, אובדן עניין בדברים שפעם שימחו, שינויים בשינה ובתיאבון או מחשבות קשות, חשוב לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. מדובר במצב שניתן לטפל בו, ואין סיבה להתמודד איתו לבד.
לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה, אבל היא אינה גזירת גורל. מסגרות קהילתיות, התנדבות, שימוש מושכל בטכנולוגיה ומעורבות משפחתית קשובה יכולים ליצור רשת של קשרים, משמעות ושייכות. הצעד הראשון אולי מפחיד, אבל הוא פותח דלת לפרק חדש, עשיר ומלא אנשים.
